יוליה סוקולוב - זמרת אופרה, בעלת קול סופרן לירי.

 

 נולדה בבלרוס. עלתה לארץ בשנת 1995.
הנה בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

בה למדה במחלקה הווקאלית בכיתתה של גב' מיכל שמיר.

ב2010 יוליה זכתה במקום ראשון בתחרות זמרים בירושלים

פעמיים זכתה במלגות מאת קרן תרבות אמריקה-ישראל

ובמלגות הצטיינות מטעם האקדמיה למוסיקה בירושלים וצפונות תרבות.

השתתפה בכיתת אמן בקונסרבטוריון המלכותי של אנטוורפן.

כתת אמן ד"ר ז'ינט פוורו- רויטר( לייפציג קונסרבטוריון),

לוסי ארנר, רות פלקון, גיואן דורנמן (מטרופוליטן אופרה).

בין התפקידים שביצעה: "הנזירה אנג'ליקה" הנזירה ג'נובייפה (פוצ'יני),

הרוזנת "נישואי פיגרו" (מוצרט), "העטלף" רוזלינדה (שטראוס), "סטאבט מאטר" (פרגולזי),

טטיאנה "יבגני אונגין" (צ'יקובסקי), פיאורדליג'י "כך עושים כולם" (מוצרט).

 יוליה הופיעה עם תזמורת באר-שבע בניצוחו של דורון סלומון

ותזמורת רעננה בניצוחה של קרין בן-יוסף. כעת יוליה מופיעה

ברחבי הארץ ומתכננת להשתתף בתחרויות ובהשמעות בחו"ל.

 

 

 

 

 

מתןך עתון "וסטי"

פאבל יוחבידין

יוליה סוקולוב: גם אופרה, גם שירה


הזמרת יוליה סוקולוב, שהתפתחותה האמנותית מתרחשת ממש לנגד עינינו, בקצב התקדמות מרשים ובמגוון סגנונות, נחשפה לעולם השירה כבר מילדותה, וכפי שהיא מעידה על עצמה, היא חלמה תמיד לשיר, ובנעוריה העריצה את מאריה קאלאס. יוליה החלה את דרכה במקהלת "קאנטילנה" ובלהקת הילדים של העיר בה נולדה, ברנוביצ'י אשר בבלארוס. בישראל, בה היא מתגוררת מגיל 15, היא למדה בקונסרבטוריון והיתה סולנית ווקאליסטית של התזמורת המקומית, ומאוחר יותר התקבלה לאקדמיה למוזיקה על שם רובין בירושלים, למחלקה הווקאלית, וקיבלה תואר אקדמי.

המורה שלה, זמרת ישראלית ידועה בשם מיכל שמיר, שעשתה קריירה בינלאומית בתיאטראות האופרה המובילים בעולם – ברלין, וינה, המבורג, ז'נבה, פרנקפורט, שטוטגרט ועוד – טוענת ש"ליוליה יש קול מאוד יפה עם גוון יחודי, והשירה שלה אמוציונלית ומלאת הבעה".

אבל הקהל כבר מכיר את יוליה סוקולוב, ב"כובעים" שונים: יוליה ביצעה תפקידים מורכבים ביותר (הן מבחינה ווקאלית והן מבחינה תיאטרלית) במופעים של האופרה הישראלית – הרוזנת רוזינה באופרה "Il Nozza di Figaro" של מוצארט, באיטלקית; רוזלינדה בגרסה הירושלמית ל"עטלף", של יוהאן שטראוס, בגרמנית – כלומר, היא ביצעה תפקידים של גיבורות ראשיות באופרה וינאית קלאסית ובאופרטה וינאית קלאסית; היא זכתה פעמיים במלגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, ובינואר 2010 זכתה בתחרות של ווקאליסטים צעירים, אשר נערכה בירושלים. בעקבות זאת, המנצח של תזמורת הסינפונייטה הישראלית-באר שבע, דורון סלומון, הזמין אותה להופיע בחודש אפריל בקונצ'רטו סימפוני, עם אריה של פיורדיליג'י, מתוך "Cosi fan tutte" של מוצארט, ועם אריה של ויולטה מתוך "לה טראוויטה" של ורדי. במופע הזה ניתן היה לראות בבירור שיוליה אכן זמרת אופרה מלידה, בעלת יכולות ווקאליות אדירות, כישרון משחק נהדר ויכולת לשלב בין מוזיקה ודרמה.

בנוסף לכך, יוליה סוקולוב מופיעה בכל הארץ עם רסיטלים קאמריים (רומאנסים). לא מזמן, למשל, היא הופיעה יחד עם הזמר אנטולי ליין, אחד מהבריטונים הטובים ביותר בישראל, ועם הפנסתרן והמלחין אלכסנדר קרינסקי, בכמה ערים ברחבי הארץ, במופע "שירים שהגיעו מהמסך", המבוסס על הקלאסיקות של המוזיקה הקולנועית של המאה ה-20: יצירות של ישעיהו ברלין, ג'ורג' גרשווין, יצחק דונייבסקי ומישל לגראן. עם הקטעים מתוך המופע הזה הופיעה יוליה בחודש מרץ מול הקהל של ערוץ "ישראל פלוס".

רבגוניות שכזאת - היכולת לעסוק בסוגי מוזיקה שונים – כל זה מעיד על כישוריים מוזיקליים עשירים, על רמה מקצועית מופתית ועל כישרון משחק מרשים. לכן המוזיקאים שעובדים עם הזמרת הצעירה מרעיפים עליה שבחים מעומק הלב.

גם הבמאי דניאל ארליך, שביים את האופרה של מוצארט ואת האופרטה של שטראוס, אינו מטיל ספק בעתידה של יוליה כזמרת אופרה גדולה, "מכיוון שהיא בורכה בקול ייחודי", כדבריו. גם עידו אריאל, פסנתרן אנסמבליסט ומורה של זמרים ישראליים רבים, משוכנע ש"הקול של יוליה הוא אחד מהסופרנו הליריים היפים ביותר והעשירים ביותר, והוא מלא באקספרסיה וכוח". גם הפנסתרן איגור ברוב מעיד ש"כבר מהחזרה הראשונה מיד הבנתי שיש לי עסק עם מקצוענית נפלאה, בעלת צבע קול מדהים ביופיו, אינטואיציה מצוינת, חוש סגנוני מעודן, חריצות מרשימה ורפרטואר רחב".

אפשר להאמין גם לדבריו של המוזיקאי הרגיש והמנוסה אלכסנדר קרינסקי, מלחין ופסנתרן ששיריו בוצעו על ידי לב לשינקו ויוסף קובזון, ושעבד שנים רבות בתזמורת הפילהרמונית של מוסקבה, גם בסגנון הקלאסי וגם עם מוזיקה קלה: קרינסקי מעיד על כך שאצל יוליה סוקולוב "קיימות במידה שווה תכונות כמו צבע קול יפה, אנרגיה בימתית נפלאה, יופי חיצוני, מימיקה ותנועות – זו הסיבה להרמוניות של כל יצירה שהיא מבצעת".

מה שמעניין אותי לשאול את יוליה זה לגבי הקוצים והחוחים של התבגרותה המקצועית: היא הרי הגיעה לארץ כתלמידת  תיכון, ללא השכלה מוזיקלית בסיסית, ומיד נכנסה לאקדמיה הירושלמית. והנה היא כבר מבצעת תפקידים ראשיים!

 

-  הרי אני כמעט צברית. סיימתי פה את בית הספר, למדתי בקונסרבטוריון של חולון-בת ים, הקדשתי המון זמן לסולפג'יו (איך אפשר בלי פיתוח שמיעה מוזיקלית במקצוע שלנו?), למדתי שפות, אריות, תפקידים, השתתפתי בתחרויות. ועכשיו אני כל הזמן לומדת משהו, מתכוננת למבחנים ותחרויות, קונצרטים והופעות, וגם על הכושר הפיזי צריך לשמור. שום דבר לא מגיע ללא מאמץ. הנה, עכשיו אני לומדת לתואר שני, עברתי מאסטרקלאס אצל פרופסור מהקונסרבטוריון של לייפציג, ז'אנט פאבארו-רויטר. אני מתכוננת לערב סימפוני עם תוכנית קלאסית מורכבת ומלאת ניגודים, ולאחת מהתחרויות הבינלאומיות המכובדות – בינתיים, מתוך זהירות, לא אומר איזו תחרות.

 

פ.י: האם את שואפת להגיע לרמה בינלאומית?

יוליה סוקולוב: אני שואפת קודם כל ללמוד הרבה. ולזירה הבינלאומית כל אמן רוצה להגיע.

 

פ.י: מהיכן בכל זאת הופיעה אצלך מלכתחילה השאיפה לעסוק במוזיקה כמקצוע?

י.ס: זה התחיל כמובן במשפחה. אמא שלי שרה נהדר.

 

פ.י: ואיך הקרובים שלך מקבלים את הלימודים שלך והעבודה? הם מפרגנים לך, או שאומרים "זה שטויות, גם ככה יש המוני מוזיקאים בישראל, תמצאי מקצוע בטוח יותר".

י.ס: דווקא עם ההבנה מצד הקרובים והבעל, יש לי מזל. בעלי, אולג שפירא, הוא מעצב ידוע, והוא תומך בי מאוד. ודרך אגב, הוא זה שעשה את הוידאו קליפ למוזיקה של גלוק, ששודר בערוץ 24.

 

פ.י: את מדברת על האריה של הלנה מתוך האופרה של גלוק, "פאריס והלנה", שבה העיבוד האינסטרומנטלי נעשה בסגנון אמרסון, עם סינטיסייזר ומערכת תופים.

י.ס: אני חושבת שכריסטוף ויליבלד גלוק, שהוא עצמו היה מהפכן ענק גם בדרמטורגיה וגם בעיבוד מוזיקלי, ותמיד הגיב ברגישות לדרישות הקהל בתקופתו, לא היה מתנגד לזה.

 

פ.י: בואי נחזור אל ההורים שלך. הם עוסקים במוזיקה? חובבי אופרה?

י.ס: אמא שלי, סבטלנה קמינסקי, היא אכן בעלת כישרון מוזיקלי טבעי, זמרת מצוינת.

 

פ.י: איזה שם משפחה תיאטרלי! היתה פעם שחקנית ענקית של התיאטרון היהודי, אסתר קמינסקי, קראו לה "אליאונורה דוזה היהודייה". הבת שלה אידה הפכה גם היא לשחקנית ידועה, והבן יוסף היה כנר ומלחין ישראלי מפורסם. שמעת על המשפחה הזאת, עם השם הזהה לשם המשפחה של אמך?

י.ס: כמובן! אבל זה לא סתם שם זהה. שחקנית יהודייה מפורסמת בשם אסתר רוחל הלפרין, שעל שמה קרוי התיאטרון היהודי בוורשה (הוא קיים עד היום), התחתנה עם סוכן ושחקן בשם אברהם קמינסקי. אחיו הוא הסבא רבא-רבא שלי. כלומר, אמא שלי היא אחיינית מדור שלישי של אידה ויוסף. פרט לסבא-רבא שלי, היה להם גם בן דוד, כנר בשם שמעון פולמן. הוא עבד בווינה אבל בשנים הנוראיות של השואה נשלח לטרבלינקה ונספה, כמו מיליוני יהודים. ויוסף, שהיה כבר כנר מפורסם בפולין וגרמניה, הוזמן ב-1936 על ידי ברוניסלב הוברמן, מייסד התזמורת הסימפונית הישראלית (שנקראה אז "פלשתינית"), שהיה גם הוא יליד פולין, להיות חלק מהתזמורת. במשך שנים רבות יוסף קמינסקי היה כנר ראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ומלחין הבית שלה. והבת של אידה קמינסקי, רות, התחתנה עם חצוצרן מבריק, מייסד של תזמורת ג'אז, אדי רוזנר (בתעודת הזהות הוא נקרא אדולף, אבל בשנות ה-30 הוא שינה את שמו, מסיבות ברורות). יחד הם ברחו מהנאצים לברית המועצות, גרו שנתיים בבלארוס המערבית, בעיר ביאליסטוק, אבל על כך שרות וסבא שלי נהגו להיפגש, או חיפשו זה את זו, לאמא שלי לא ידוע כלום.

 

פ.י: אז את קרובה של משפחת קמינסקי האמנותית, ובמובן מסוים משחזרת את הדרך של יוסף קמינסקי: מפולין לשעבר אל מולדת האבות.

י.ס: כן. ברנוביצ'י היתה פעם בשטח פולין.

 

פ.י: בואי נחזור להעדפות הרפרטואריות והסגנוניות שלך. האם את רואה את עצמך יותר כזמרת אופרה, זמרת קאמרית או זמרת של סגנון קליל יותר? או אולי מורה – את הרי מלמדת פיתוח קול במרכז המוזיקלי שטיינברג בחולון.

י.ס: אני בכלל לא חושבת שאמן צריך להגדיר לעצמו באופן מוחלט את תחום פעילותו, ולא לצאת מהגבולות האלה. נסה להיזכר כמה זמרי אופרה הופיעו בהצלחה עם סגנונות קלילים. באסכולה האקדמית, שימוש נכון בקול ובנשימה לא מהווה מכשול אלא כלי עזר – גם בשיר קליל וגם בג'אז. כמה זמרי פופ מוכשרים פרשו מהמקצוע בטרם עת בגלל שהקול שלהם נהרס! והוא נהרס בגלל שלא בנו להם אותו. הרי פיתוח קול, המטרה שלו היא לרכך את תהליך ההתבלות של הקול. מצד שני, זמרי אופרה רבים אינם שולטים באימפרוביזציות ג'אז, וזמרות פופ לא מכירות רפרטואר קאמרי עולמי. אם אני מרגישה שבתחום כלשהו חסרה לי יכולת, או הבנה, אז אני משתדלת... להבין וללמוד. כן, אני מאוד אוהבת את מוצארט ואת גלוק. יש שם כזה עומק, שחיים שלמים לא יספיקו כדי לספוג את כולו. אבל גם Lied גרמני של הרומנטיקה המאוחרת (ריכארד שטראוס, מאהלר) מאוד מושך אותי. אחת מהתוכניות שאליה אני מתכוננת עכשיו, כוללת ארבעה שירים של ריכארד שטראוס לסופראן ותזמורת. אני אוהבת שירים רוסיים קלאסיים ורומאנסרו ספרדי, ועכשיו אני עובדת על שירים ספרדיים של מנואל דה-פאיה. אני לא שותפה ליחס המזלזל שמפגינים כמה מהקולגות שלי ובני גילי כלפי אופרטה. באופרטה יש המון מקום לפתרונות משחק רבגוניים, וחוץ מזה יוהאן שטראוס וקלמן כתבו בשביל קולות אופראיים מקצועיים. לא מזמן שיחקתי יחד עם אנטולי ליין – זמר נפלא ושחקן מצוין – קטעים מתוך אופרטות של פרנץ להאר, במספר ערבים שהוקדשו לרגל 20 שנה לעלייה הגדולה – קיבלו אותנו בכזה חום! ואיזה אושר זה לאמן לראות שהוא גורם לשמחה! גם בג'אז וגם בפופ אני מקווה שיש לי מה לומר, ושיש לי מה ללמוד מפסנתרי ג'אז, שרבים מהם הם בעלי תואר אקדמי מכובד – למשל אלכסנדר קרינסקי, שסיים קונסרבטוריון במוסקבה, וגם עשה תואר שני. ואני חייבת להודות שעכשיו מאוד מושכת אותי הוראה. כשמלמדים מישהו אחר, גורמים לקול "להיפתח" ומגלים כישורים שחבויים בתוכך, כך שדברים רבים מתגלים גם עבורך באור חדש. במקצוע שלנו צריך כל הזמן ללמוד דברים חדשים, לשפר את היכולות הווקאליות, לשמור על הכשירות של הקול. למזלי התקבלתי לקורס קיץ מכובד ביותר – ב"מטרופוליטן אופרה", שם עבדתי עם המורים הטובים ביותר בארה"ב, איטליה וגרמניה. עשיתי רושם טוב והוזמנתי ללמוד בניו-יורק.

 

פ.י: אני מודה לך ומאחל לך הצלחה בכל היוזמות שלך ובכל תחומי היצירה.

 

 

כל הזכויות שמורות יוליה סוקולוב 2009 ©.
 בניית אתרים